איסור הפליית נשים בעבודה עקב הריון 

איסור הפליית נשים בעבודה עקב הריון

כידוע, בשנת התשמ"ח - 1988 חוקק חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

בס' 2 לחוק נקבע כי ''מעביד לא יפלה בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם... מעמדם האישי, הריון או היותם הורים...''

כמו-כן נקבע באותו הסעיף כי האיסור להפלות הוא בקבלה לעבודה, בתנאי העבודה, בקידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיטורים או פיצויי פיטורים והטבות ותשלומים עקב פרישה. את המילה ''הריון'' הוסיפו לחוק רק לפני כשנתיים - ביולי 2004.

השאלה היא האם יכול מעביד להימנע מלקבל עובדת עקב הריונה ?

בשנת 2002, עוד לפני התיקון לחוק והוספת המילה הריון לס' 2 לחוק, דן בית-הדין האזורי לעבודה בת"א בתביעת אשה, ד"ר בתחום הביוטכנולוגיה, אשר היתה במו"מ לקבלת משרה בתחום התמחותה.

בתיק עב (ת"א) 303630/98 דר' עלמה לוי נ' רד רמות חממה לטכנולוגיות מתקדמות בע"מ התובעת טענה כי לאחר הודעתה על היותה בשבוע השישי להריונה, בוטלה הצעת העבודה שניתנה לה, למרות שכל שנותר לה היה רק לחתום על ההסכם. השכר המוסכם עימה היה 10,200 ש"ח ברוטו.

בית-הדין קיבל את גרסתה וקבע כך: "אל לנו לשכוח כי הפליה בקבלה לעבודה ופיטורים רק בשל הריון, מהווים על פי שיטת המשפט בישראל ועל פי חוקי וערכי היסוד שלה, הפליה אסורה ופסולה, המנוגדת לעקרון השוויון ולדין. הלכה זו נפסקה עוד בטרם חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה בא אל העולם, ותחולתה אינה מוטלת בספק, גם במקרים בהם חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אינו חל". עוד קבע ביה"ד כי ''המונח 'היותם הורים' שבחוק שוויון הזדמנויות בעבודה טומן בחובו גם את המצב של טרום הורות, כלומר - הריון". בעקבות פס"ד זה, בין היתר, הוספה לחוק המילה "הריון" במפורש. בית-הדין פסק לתובעת פיצויים בגין 7.5 חודשים בהם יכולה היתה לעבוד עד ללידה = 76,500 ש"ח, פיצוי בגין הפסד דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי שלושה חודשים לאחר לידתה = 30,600 ש"ח וכן פיצוי הקבוע בס' 10(א)(1) לחוק ללא הוכחת נזק בשיעור של 50,000 ש"ח ובסה"כ למעלה מ- 150,000 ש"ח.

מפסק-דין זה עולה  כי בתי-הדין לעבודה מתייחסים בחומרה לאפלייה בעבודה בכלל ולאפליית נשים בפרט. החמרה זו נובעת מהחומרה בה נקט המחוקק כלפי מצב בו מופלה עובד, ולראיה קביעתו כי בית-הדין לעבודה יוכל לפצות עובד מופלה, גם בלי הוכחת נזק ממוני מצידו.

מפס"ד עלמה לוי עולה כי האיסור להפלות נשים בעבודה הוא גם בעצם סירוב קבלה לעבודה של אשה בהריון ולא רק האיסור לפטרה עקב הריונה. 

פרקטית, מאז מתן פסק-הדין בעניין דר' עלמה לוי באוקטובר 2002, רוב התביעות שהוגשו בנושא נדחו. כך למשל בפסקי-הדין הנזכרים מטה, נדחתה הטענה של פיטורים עקב הריון ונקבע כי עילת ההריון, אם היתה, משקלה היה מינורי:   

עב (ת"א) 10952/05 שירלי אלעדי נ' דן ותחבורה ד.ר.ת בע"מ

עב (ת"א) 1789/03 דגן הכט נ' עתודה רחובות 1996 בע"מ

עב (ת"א) 1096/03 סטאק פלסט בע"מ נ' שרון ליסנר         

עב' (ת"א) דרור איטה נ' יוסי לוי  עב' 1669/02 מרינה ויס נ' בנק הפועלים בע"מ

כל המקרים הנזכרים ברשימה לעיל שונים מהמקרה של דר' עלמה לוי בכך שהנשים התובעות תבעו בגין פיטוריהן בזמן הריונן, דבר שכפוף לאישור הממונה על יחסי עבודה במשרד התמ"ת. זאת לעומת המקרה של דר' עלמה לוי שכלל לא התחילה את עבודתה ועילת התביעה היתה אי קבלתה לעבודתה מעיקרא עקב הריונה.

יש להדגיש כי בכל המקרים המנויים לעיל, נפלו תביעות הנשים בשלב ההוכחות, שעה שלא עמדו בנטל ההוכחה הלכאורית כי פיטוריהן נבעו מהריונן.  

בפסק-דין אחד, עב (י-ם) 1452/04 איינעלם אבביטו נ' חברת איי.אס.אס אשמורת בע"מ, בו תבעה עובדת ניקיון את חברת כח האדם בה הועסקה, הצליחה התובעת להוכיח כי פיטוריה היו פסולים, וביה"ד אף הטיל על מנהלי החברה בה עבדה קנסות בגין העבירה הפלילית אותה ביצעו בשל פיטורין אלו.

בסה"כ נפסקו לטובתה סכומים אלו: 

יובל גרשוני, עו"ד

המידע ניתן כשירות לציבור ואין לראותו כעצה משפטית מוסמכת